שמי יסמין פז, אני פסיכותרפיסטית גופנית, נשואה לארז ואמא לעומר ויותם.
את מסעי האישי התחלתי בשנת 2004 במהלך כל השנים הללו הרגשתי שקיים פער בין בחירותיי לבין רצונותיי האמיתיים, פער בין התפיסה העצמית שלי לבין האופן בו אני נתפסת על ידי סביבתי. התחושה שאיני מובנת כראוי ושאיני מצליחה להנות מהדברים אותם אני עושה קיננה בי רב הזמן ,יצרה תסכול וחוסר סיפוק והובילה אותי להמשיך בבחירות שגויות הן במישור המקצועי והן במערכות היחסים עם אנשים.
הבנתי שתחושות אלה מובילות אותי למקומות ההפוכים מאלו שייחלתי לעצמי והתחלתי במסע של חיפוש אחר מענה לשאלות מהותיות שלא יכולתי למצוא להן תשובות לבדי. כחלק ממסעי זה הגעתי ללימודי הפסיכותרפיה הגופנית ושם התחלתי במסע של חיטוט בנשמתי והקשבה לגופי.
מסע זה שהתחיל מתוך רצון לשינוי וסקרנות אישית הוביל אותי לבחירתי להיות פסיכותרפיסטית גופנית. על פי אמונתי מפגש טיפולי הנו מסע משותף הן של המטופל והן של המטפל. הטיפול הנו בראש ובראשונה מפגש אנושי בגובה העיניים, מפגש המאפשר חקירה והתבוננות ונותן לגיטימציה לכל הקולות העולים בנו, מפגש שבו המטופל הוא קודם כל אדם וככזה הוא ראוי להקשבה, לקבלה ולזכות להיות מי שהוא.
בחירה להגיע לטיפול הנה בחירה אמיצה בה אנו בוחרים להתבונן פנימה כדי לשפר את איכות חיינו.
טיפול אכן אינו דבר של מה בכך - ההחלטה להיתמך, המחויבות הכרוכה בכך, הנגיעה בפצעים פתוחים ובאלה שנסגרו מזמן והותירו צלקות, אינן פשוטות. אולם בעיני ולאור ניסיוני הן האישי והן הקליני אלו מקומות שחייבים להנגע על מנת שיתאפשר מימוש כל מה שיש בנו..
